ההשפעה של מגפת העגבת משתנה בין אוכלוסיות שונות. ההכרה וההבנה של הווריאציות והמאפיינים הספציפיים הללו הן חיוניות לפיתוח ויישום מדיניות אפקטיבית לתמיכה בקבוצות הפגיעות ביותר.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת BMC Infectious Diseases ביקשו חוקרים להעריך את השכיחות של נוגדנים נגד טרפונמה פאלידום (Treponema pallidum) וגורמי פגיעות קשורים בקרב אוכלוסיות החיות לצד הנהר בעיר הבירה של האמזונס הברזילאי.
מחקר חתך זה נערך בקרב תושבי האיים הפרי-אורבניים בבלם, צפון ברזיל, מאוגוסט 2020 עד ינואר 2021. קריטריוני ההכללה היו מגורים באזור הגנת הסביבה קומבו (Combú) וגיל 18 ומעלה. המשתתפים מילאו שאלון ועברו בדיקת עגבת באמצעות בדיקה מהירה. כמו כן, הנתונים נותחו באמצעות רגרסיה לוגיסטית מרובה עם תוכנת Minitab גרסה 20®.
בסך הכל נכללו 325 תושבים המתגוררים על גדת הנהר, בני 18 עד 91 שנים (ממוצע 40 שנה). תוצאות המחקר הדגימו כי השכיחות של סמנים לעגבת היתה 5.9% (רווח בר-סמך 95%:3.3%-8.4%). הרגרסיה המרובה הראתה שככל שהגיל עולה, גם הסיכוי ללקות בעגבת גדל (יחס סיכויים מותאם 1.04; p = 0.001).
בנוסף, לתושבי גדת הנהר בעלי יותר מבן זוג מיני אחד בשישה החודשים האחרונים היו סיכויים גבוהים יותר פי ארבעה לחלות בעגבת, בהשוואה לאלה עם בן זוג אחד בלבד (יחס סיכויים מותאם 4.20; p = 0.007).
החוקרים מסכמים כי עגבת קיימת בקרב אוכלוסיות מסורתיות באמזונס וקשורה לגורמי פגיעות חברתיים ואישיים.
מקור:
תגובות אחרונות