במסגרות מוגבלות במשאבים, טיפול תסמונתי על בסיס הסימפטומים של המטופלת משמש כגישה העיקרית לטיפול בתסמונת הפרשות נרתיקיות (vaginal discharge syndrome). עם זאת, היעילות של הטיפול בתסמונת הפרשות נרתיקיות נותרה לא מתועדת כראוי.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Sexually Transmitted Diseases, ביקשו חוקרים לבחון את ההיארעות, גורמי הסיכון והגורמים המיקרוביאליים הקשורים לכישלון טיפולי בקרב נשים עם תסמונת הפרשות נרתיקיות.
מחקר עוקבה פרוספקטיבי זה כלל נשים עם תסמונת הפרשות נרתיקיות ונערך בין ספטמבר 2021 למרץ 2022 בבית החולים Katutura Intermediate בווינדהוק, נמיביה.
החוקרים ביצעו אנליזות מיקרוביולוגיות של זיהומים המועברים במגע מיני (כלמידיה טרכומטיס, ניסריה גונוריאה, טריכומונאס ואגינאליס, מיקופלזמה גניטליום), וגינוזיס חיידקי וקנדידה וולבו-ווגינלית.
תוצאי הטיפול הוערכו 7 ו-30 ימים לאחר הטיפול, כאשר לאחר מכן נערכה בדיקה מיקרוביאלית במקרים של כישלון טיפולי.
109 נשים נכללו במחקר ו-94 (86%) השלימו את המעקב. בתחילת המחקר, 58 מתוך 109 נשים (53%) אובחנו עם זיהומים המועברים במגע מיני, 47 מתוך 109 (43%) עם וגינוזיס חיידקי ו-45 מתוך 109 (41%) עם קנדידה וולבו-ווגינלית.
תוצאות המחקר הדגימו כי קנדידה אלביקנס (33 מתוך 45; 73%) היתה הפתוגן העיקרי בקנדידה וולבו-ווגינלית, עם עמידות לפלוקונזול שזוהתה ב-8 מתוך 33 הדגימות שבודדו (24%). בנוסף, 80% (10 מתוך 12) ממיני קנדידה שאינם קנדידה אלביקנס הפגינו עמידות לפלוקונזול.
שכיחות כישלון טיפולי היתה 3.6 ל-100 שנות אדם בשבעה ימים ו-1.0 ל-100 שנות אדם ב-30 ימי המעקב. כמו כן, 17 מתוך 94 נשים (18%) סבלו מתסמונת הפרשות נרתיקיות חוזרת, ול-12 מתוך 94 נשים (13%) היתה תסמונת מתמשכת. בנוסף, זיהום בקנדידה וולבו-ווגינלית (יחס סיכויים 4.3; רווח בר-סמך 95%: 1.7-11; P = 0.002) בתחילת המחקר היה קשור לכישלון טיפולי.
החוקרים מסכמים כי במסגרות מוגבלות במשאבים, כישלון טיפולי בעקבות ניהול תסמונתי של תסמונת הפרשות נרתיקיות נצפה לעתים קרובות. מומלצת גישה לבדיקות אבחנתיות, במיוחד תרבית פטריות ובדיקת רגישות, כדי לשפר את תוצאי הטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות