במחקר שהתפרסם בכתב העת BMC Cancer Research בחנו את המשמעות הפרוגנוסטית של רמת הביטוי של CD13 בתאי גליומה. CD13 (Aminopeptidase N - APN) הינו אלניל-אמינופפטידאז עם תפקידים מגוונים, אך טרם ידוע איזה תפקיד הוא משחק בגליומה.
עוד בעניין דומה
במחקר זה בחנו מידע על אודות מטופלים עם גליומות אשר נאסף מתוך מאגרי הנתונים TCGA (The Cancer Genome Atlas) ו-CGGAי(Chinese Glioma Genome Atlas) על מנת לבחון את שיעורי השרידות והערך הפרוגנוסטי של רמת הביטוי של CD13.
רמת הביטוי של CD13 אוששה בעזרת צביעה אימונוהיסטוכימית של רקמה טרייה מהמטופל. החוקרים בחנו שמונה שורות תאים של גליומות ממקור אנושי בשיטות; RT-PCR, תספיג חלבונים, צביעה אימונוהיסטוכימית וציטומטריית זרימה לזיהוי נוכחות של CD13. שורות תאים עם רמות ביטוי שונות של CD13 טופלו עם מעכב CD13 בשם בסטטין ונבדקו בשיטות של מערך MTT, מערכי נדידה ושבטיות נוסף על תספיג חלבונים.
תוצאות ניתוח ביואנפורמטיבי הדגימו כי מטופלים עם ביטוי מוגבר של CD13 הדגימו שרידות ופרוגנוזה ירודים. בנוסף, ביטוי מוגבר של החלבון CD13 נמצא במתאם חיובי עם מאפייני ממאירות קליניים. שורות תאי גליובלסטומה שנחקרו הדגימו רמות ביטוי מוגדרות והתמקמות תת-תאית של CD13 עם העשרה תוך-תאית. טיפול עם בסטטין הביא לירידה בשגשוג, נדידה והיווצרות שבטים של תאי גליומה באופן התלוי ברמת הביטוי של CD13, יחד עם עלייה במוות תאי מתוכנן.
מסקנת החוקרים היתה כי לביטוי של CD13 יש השפעה רבה על שרידות מטופלים עם גליומות, והינו חשוב בתפקוד העיקרי של תאי גליומה מסויימים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות